ההבדל הוא בבריאות ובמהירות. **מחרצת קיר** חותכת שני פסים מקבילים בבת אחת (חוסך חצי מהזמן), שומרת על עומק אחיד, והכי חשוב: היא מתחברת לשואב אבק תעשייתי. חריצה עם דיסק רגיל ("משחזת זווית") יוצרת ענני אבק בטון מסוכנים לנשימה ומלכלכת את כל הבית.
יש שתי שיטות עיקריות: 1. **חיתוך רטוב:** הזרמת מים על הלהב, מה שקושר את האבק והופך אותו לבוץ (ומקרר את הדיסק). 2. **שאיבה:** חיבור המסור לשואב אבק עם מסנן HEPA וניקוי פילטר אוטומטי. חיתוך יבש ללא שאיבה בחדר סגור הוא סכנה בריאותית חמורה.
לא. בטון מזוין מכיל ברזלי בניין שיכולים "לגלח" את היהלומים מדיסק פשוט. לחיתוך בטון מזוין חובה להשתמש ב**דיסק יהלום ייעודי (לרוב מסדרת "טורבו" או "לייזר")** שמסוגל לחתוך גם את המתכת מבלי להתחמם יתר על המידה ומבלי לאבד את השיניים.
זו טעות נפוצה שהורסת דיסקים חדשים. על כל דיסק יהלום יש **חץ כיוון**. החץ חייב לפנות לאותו כיוון כמו החץ שמוטבע על גוף המסור/מחרצת. הרכבה הפוכה תגרום לדיסק לא לחתוך כלום ("להחליק") ולשרוף את היהלומים תוך שניות בודדות.
כשהדיסק מתחמם, המתכת נמסה ומכסה את היהלומים ("גלזורה"). הדיסק לא נהרס, הוא פשוט צריך "השחזה". כדי לחשוף יהלומים חדשים, יש לבצע כמה חיתוכים בחומר שוחק ורך כמו **אבן גיר, איטונג או אבן השחזה ייעודית**. זה יסיר את השכבה החלקה ויחזיר את הדיסק לפעולה.
עבור צינור חשמל סטנדרטי (מריכף/קוברה בקוטר 20-25 מ"מ), מומלץ לכוון את המחרצת לעומק של כ-**30 עד 40 מ"מ**. זה מאפשר לצינור להיכנס במלואו ולהשאיר מספיק מקום לטיח שיכסה אותו מבלי שיוצרו סדקים בקיר בעתיד.

































































































































































