זו הטעות הכי נפוצה. לא מודדים את כל האורך בבת אחת! מודדים ממרכז חור הבורג (באמצע הצילינדר) החוצה לכל צד. לדוגמה: אם מהבורג לצד אחד יש 3.5 ס"מ ולצד השני 4 ס"מ, המידה היא 75 מ"מ (35X40). שימו לב איזה צד הולך החוצה (לרוב הארוך יותר בדלתות פלדלת) ואיזה פנימה.
לכל אחת יתרונות וחסרונות: כספת דיגיטלית: נוחה מאוד לשימוש יומיומי (אין צורך לסחוב מפתח). החיסרון הוא שאם הסוללות נגמרות או שוכחים קוד, צריך להשתמש במפתח חירום. כספת מפתח: אמינה מאוד ועמידה לאורך שנים ללא תקלות אלקטרוניות. החיסרון הוא שאם הגנב מוצא את המפתח בבית – הכספת פרוצה.
כספת קטנה שלא מעוגנת לקיר היא לא כספת, היא "תיק נשיאה" לגנב. כדי שכספת ביתית תהיה יעילה, חובה לקדוח אותה לקיר בטון או לרצפה בעזרת ברגי ג'מבו (שמגיעים איתה). רק עיגון חזק מונע מהפורץ לקחת את הכספת איתו ולפרוץ אותה בנחת במקום אחר.
יש לבדוק שני נתונים קריטיים: 1. Backset (מרחק ממרכז הצילינדר לקצה הדלת): המידות הנפוצות הן 45 מ"מ (דלתות עץ סטנדרטיות) או 60 מ"מ. 2. מרחק בין חורים (Center to Center): המרחק בין מרכז ציר הידית למרכז חור המפתח. הסטנדרט הישראלי הוא לרוב 72 מ"מ או 90 מ"מ.
צילינדר פרפר (כפתור) הוא צילינדר שבצד הפנימי שלו יש כפתור מסתובב קבוע במקום חור למפתח. זה נוח מאוד כי לא צריך לחפש את המפתח כדי לנעול את הדלת מבפנים, ובמקרה חירום (חלילה שריפה), אפשר לברוח מהר מהבית בלי להתעכב על חיפוש מפתחות.
ההבדל הוא בקושי הפריצה. צילינדרים זולים ניתנים לקידוח או לשבירה בקלות תוך דקות. צילינדרים איכותיים מכילים פינים מפלדה מוקשית נגד קידוח (Anti-Drill), כרטיס שכפול למניעת העתקת מפתחות, ומבנה מוגן נגד פריצה שקטה ("דגדוג").

































































































































































