ההבדל הוא בתוצאה ובחומר. פטישון עובד על **דפיקה** (מכות) ושבר, מה שיוצר חור גס וסדקים, ונתקע כשיש ברזל בבטון. מקדחת יהלום עובדת על **שחיקה/חיתוך** (ללא דפיקה). היא מייצרת חור עגול, מדויק ונקי ("כמו לייזר"), וחותכת דרך ברזלי הבניין (בטון מזוין) ללא שום בעיה.
ברוב המקרים בבטון קשה, **קידוח רטוב** הוא חובה. המים מקררים את היהלומים (מונעים שריפה של הכוס) ושוטפים את האבק. קידוח יבש מתאים בעיקר לבלוקים, איטונג או לבנים, או בשימוש עם כוסות ייעודיות לקידוח יבש בשילוב שואב אבק חזק מאוד למניעת התחממות.
זה עניין של בטיחות וקוטר. בקטרים קטנים (עד 3-4 צול) ניתן לקדוח ידנית עם מקדחה מתאימה. בקטרים גדולים יותר (מעל 100-150 מ"מ), המומנט (כוח הסיבוב) הוא אדיר. אם הכוס תיתפס, המקדחה עלולה לשבור למפעיל את היד. לכן, לקטרים גדולים חובה לקבע את המקדחה ל**סטנד (Rig)** המעוגן לקיר.
זו תופעה נפוצה שנקראת "גלזורה". זה קורה כשהיהלומים נשחקים והמתכת מכסה אותם. הכוס לא נהרסה! צריך פשוט **"להשחיז"** אותה: קודחים כמה סנטימטרים בחומר שוחק ורך כמו אבן גיר, איטונג או אספלט. החיכוך יסיר את המתכת העודפת ויחשוף יהלומים חדשים וחדים להמשך העבודה.
זהו מנגנון הבטיחות החשוב ביותר. במידה והכוס נתקעת בפתאומיות (למשל נתפסת בברזל עקום), הקלאץ' המכני "מחליק" ומנתק את המנוע מהכוס. זה מונע מהמקדחה להסתובב בכוח פראי ולפגוע במפעיל. לעולם אל תשתמשו במקדחה ללא קלאץ' תקין לקידוח כוסות.
כן, וזה היתרון הגדול שלה. כוסות יהלום איכותיות (סגמנטים) מיועדות לחתוך דרך בטון מזוין כולל מוטות הברזל שבתוכו. עם זאת, בזמן החיתוך בברזל מומלץ להפחית מעט את לחץ הדחיפה ולתת ליהלומים "לאכול" את המתכת בקצב שלהם כדי לא לחמם את הסגמנט יתר על המידה.

































































































































































