זו הטעות הקריטית ביותר. הגובה המומלץ הוא **15-20 ס"מ** משפת הכיור העליונה עד לפיה של הברז. אם תתקינו גבוה מדי – המים ישפריצו לכל עבר כשתפתחו את הברז. אם תתקינו נמוך מדי – לא יהיה לכם מקום להכניס את הידיים בנוחות לשטיפה.
אורך הפיה חייב להיות מותאם לעומק הכיור. המים צריכים ליפול **בדיוק מעל פתח הניקוז** (או מעט אחריו), ולא על הדופן האחורית של הכיור. אם הפיה קצרה מדי, תצטרכו "להידבק" לקיר כדי לשטוף ידיים. לכיורים עמוקים וגדולים, בחרו פיה ארוכה (20 ס"מ ומעלה).
בברז קיר, המנגנון מוחבא בתוך הקיר. ה"גוף הפנימי" הוא החלק שמקשר בין הצנרת לברז, והוא חייב להיות מותקן בשלב האינסטלציה (לפני הריצוף!). חשוב מאוד לקנות את הגוף הפנימי ואת החלק החיצוני (הידית והפיה) מאותה חברה, כי הם לא אוניברסליים.
ברוב המקרים – לא. ברזים איכותיים בנויים כך שכל התחזוקה נעשית מבחוץ. אם הברז מטפטף, מפרקים את הידית ומחליפים את המנגנון (קרטרידג') בלי לגעת בקיר. שבירת קיר נדרשת רק במקרה נדיר של פיצוץ בצנרת הפנימית או סדק בגוף היצוק.
היתרון הגדול הוא **ניקיון ומרחב**. בברז רגיל מצטברת המון אבנית ולכלוך בחיבור שבין הברז לשיש. בברז קיר, השיש נשאר פנוי לגמרי וקל לניגוב ("ויש אחד עם הסמרטוט"). כמו כן, זה נותן מראה יוקרתי ונקי יותר (כמו בבית מלון).
הוא מתאים במיוחד ל**כיורים מונחים** (קערה המונחת על השיש). בכיורים כאלה, ברז רגיל צריך להיות גבוה מאוד ("ברז עמוד") ולפעמים הוא פחות יציב. ברז מהקיר חוסך את בעיית הגובה ומאפשר עיצוב נקי יותר לכיור המונח.

































































































































































