זה ההבדל בין "טוב" ל"מצוין": **חומר אקרילי (כמו פוליגג):** זול, קל ליישום ומלבין את הגג. החיסרון: הוא נמס במים עומדים ("שלוליות"). מתאים רק לגגות עם שיפוע מושלם. **חומר פוליאוריטני:** יקר יותר וחזק יותר. הוא עמיד לחלוטין במים עומדים, גמיש מאוד בשמש ובקור, ומחזיק לשנים רבות. לגג שטוח – רק פוליאוריטן.
לא ישירות! אם תמרחו חומר לבן על זפת, הזפת "תשתה" אותו, תכתים אותו בצהוב והוא יתקלף. חובה למרוח קודם **שכבת יסוד (פריימר) ייעודית** שתחצוץ בין הזפת לחומר החדש, או להשתמש בחומר הלבנה על בסיס סיד (אם המטרה היא רק קירור ולא איטום).
ברוב החומרים – לא. חומרי איטום צריכים שמש ומשטח יבש כדי להידבק. מריחה על רטיבות תגרום לבועות וקילופים. **החריג:** קיימים חומרים היברידיים (MS Polymer) או חומרי איטום על בסיס זפת קרה שמיועדים ל"עזרה ראשונה" ויכולים לסתום חורים גם תחת גשם שוטף.
כן, וזו הטעות הכי נפוצה של חובבנים. הפריימר הוא "הדבק" שמחבר בין הבטון/זפת לבין חומר האיטום. בלי פריימר, האיטום יתנהג כמו "שטיח" שמונח על הגג – הוא יזוז, ייסדק והמים יכנסו מתחתיו. אל תחסכו על השלב הזה.
הפתרון הוא **סילר שקוף (אימפרגנציה)**. זהו חומר נוזלי שנספג לתוך האבן והופך אותה לדוחה מים (הידרופובית), כמו מעיל גשם בלתי נראה. המים פשוט מחליקים למטה במקום להיספג בקיר. מומלץ לחדש כל שנתיים-שלוש.
לא תמיד. אם הרובה (המילוי בין האריחים) סדוקה, המים נכנסים משם. הפתרון הזול הוא לחדש את הרובה ל**רובה אפוקסית** או אקרילית איכותית. אם זה לא עוזר, ישנם ציפויים פוליאוריטנים שקופים שנמרחים על כל הריצוף ואוטמים אותו מלמעלה בלי לפרק בלטות.

































































































































































