אסור לכסות סתם בטיח! החלודה תמשיך לאכול את הברזל מבפנים. השלבים הנכונים: 1. חשיפת הברזל ושיוף החלודה. 2. מריחת **ממיר חלודה** (חומר שמגן על הברזל). 3. סגירה עם **מלט לשיקום בטון** (לא מלט רגיל!). חומרי שיקום הם חזקים פי כמה ונדבקים לבטון הישן ללא התכווצות.
ב-3 מקרים עיקריים: 1. **עומסים כבדים מאוד** (כמו דוד שמש או פרגולה). 2. **קירות חלשים/ישנים:** כשהבלוק מתפורר וג'מבו רגיל לא "נתפס". 3. **קצה של קיר:** ג'מבו רגיל מפעיל לחץ ועלול "לפוצץ" את קצה הבטון. עוגן כימי הוא דבק שמתקשה לאבן ולא מפעיל לחץ, ולכן הוא הבטוח ביותר.
אם תשפכו בטון חדש על ישן, הוא ייפרד ממנו כשישב. חובה למרוח **"פריימר" (דבק לבטון)** כמו סיקה לטקס או אדיבונד על הבטון הישן לפני היציקה. הדבק הזה "מרתך" את שתי השכבות ומונע סדק בחיבור (מה שנקרא "תפר יציקה").
גראוט הוא מלט מיוחד ש**אינו מתכווץ** בייבוש (ואפילו מתרחב מעט). הוא נוזלי מאוד ונועד ליציקה מתחת למכונות כבדות, עמודי פלדה או עיגון ברגים. אם תשתמשו במלט רגיל, הוא יתכווץ בייבוש ויישאר רווח (אוויר) בין העמוד לרצפה, מה שיגרום לחוסר יציבות.
הטעות הנפוצה ביותר: **לא זרקתם את החומר הראשון!** בתוך השפופרת יש שני חומרים (דבק ומקשה). ב-10 ס"מ הראשונים שיוצאים מהפייה הם עדיין לא מעורבבים טוב. חובה ללחוץ החוצה כמות קטנה לצד (עד שהצבע אחיד) ורק אז להזריק לחור שבקיר.
סדקים בקירות חיצוניים נוטים "לזוז" בחום ובקור. חומר קשיח (כמו מלט) ייסדק שוב. הפתרון הוא **מסטיק פוליאוריטני (כמו סיקפלקס)**. יש להרחיב מעט את הסדק עם דיסק או מברג ("חריצה"), לנקות אבק, ולמלא בחומר הגמיש שיזוז יחד עם הקיר ולא ייפתח.

































































































































































